רכב יד שניה,מודל 90

יש לי מין קטע כזה עם לרצות דברים ולקבל אותם. גיליתי כבר מזמן שכל מה שאני רוצה, באמת באמת רוצה, אני מקבלת. זה מין קטע מחשבתי כזה, שאם מתרכזים חזק חזק במשהו, הוא קורה. חכמת הקבלה אומרת שהמחשבה היא הכוח הכי חזק שקיים בטבע. אני מיישמת את זה הלכה למעשה.

ככה רציתי רכב. וקיבלתי, כמובן. זה לא היה פשוט כמו טלפון. כמעט חצי שנה רציתי רכב. לא היה אכפת לי כלום – רכב יד שניה, יד שלישית, מרופא, מזגג, לא משנה. העיקר שיהיה לי רכב שייקח אותי לאן שאני רוצה.

בסוף קיבלתי – רכב יד שניה, מאיש היי טק, חבר טוב קביל סוף סוף אוטו מהעבודה. אוטוביאנקי קטן וחמוד, מודל 90, שמבחוץ נראה חבוט ומסכן, אבל מבפנים… לא היה עליו. נכון, לפעמים הוא התחמם ככה שהייתי צריכה לעצור ולתת לו להתקרר, ונכון שבילינו זמן לא מבוטל במוסך, אני והוא, אבל בכל זאת, אהבתי אותו אהבת נפש.

איפה לא היינו, אני והאוטוביאנקי שלי? במהלך השנתיים שהוא היה אצלי, נסעתי פעם בחודש לאילת. עם האוטו. רכב יד שניה, מודל 90… אנשים לא האמינו שנסעתי את כל הדרך מתל אביב לאילת בדבר הזה. פעם החודש נסענו לצפון, להורים שלי. אינספור פעמים היינו בירושלים ביחד. רכב יד שניה, מודל 90… עוקף בעליות של הקסטל.

אפילו לטיולי שטח לקחתי אותו. לנצח אזכור את שיירת רכבי השטח המפונפנים והמצועצעים שיצאה מאיזה נחל בנגב ונעצרה להביט בנו בהשתאות. רכב יד שניה, מודל 90… נוסע בשטח שהם בקושי צלחו עם הג'יפים היאפים שלהם.

אבל אז נגמר לי הכסף לתחזק אותו. בכל זאת, רכב יד שניה, מודל 90, שלקח אותי בזמן קצר מאוד עשרות אלפי קילומטרים. היה צריך מנוע חדש (4500 שקל. כמעט כמו שהוא עלה לי). והיה צריך להעביר אותו טסט (ועם כל הפגמים שמצאו שם זה היה עולה לי בערך אותו סכום), וביטוח…

לתחזק אותו לא יכולתי. טסט וביטוח לא היו לי. למכור אותו לא יכולתי. אז החניתי אותו באיזו פיסת חניה אפורה שהייתה לי ליד הבית וזהו. אחרי חודש בערך פרצו אותו מהמשטרה לוודא הוא לא חפץ חשוד. אחר כך מישהו שנמאס לו לראות רכב יד שניה מודל 90 תופס כזאת חניה איכותית בלב תל אביב העביר אותו בדחיפה (החלון היה פרוץ מעבודת המשטרה) לחניה בכחול לבן, ואני התחלתי להתפלל שיום אחד אני אקום ואסתכל מהחלון למטה, אל החניה, והוא לא יהיה שם.

בוקר אחד, אחרי 3 חודשים, קמתי והסתכלתי למטה מהחלון. הוא לא היה שם.